קופסת הרעיונות הנסתרת של החקלאי שאראל:

מרינה עמדה ברפת הישנה של סבה, בור שאראל, בכפר הציורי אוולגם. ריח של עץ מיושן מילא את האוויר כשהיא דפדפה בסקרנות בין ערימות הכלים הישנים והציוד החקלאי. כאן היא גילתה את הקופסה הנשכחת, החבויה בחבית חמאה. קופסה שסבא שלה, אדם שעבד בשדות כל חייו, הסתיר בקנאות מהעולם.

כשמרינה פתחה את הקופסה, עיניה התרחבו בהפתעה. זו לא הייתה קופסה רגילה; זו הייתה קופסת הרעיונות הסודית של החקלאי שראל. מלא ברישומים, הערות ורישומים של רעיונות יצירתיים שמעולם לא שיתף. מרינה חשה תערובת של פליאה ועצב כשהבינה שסבא שלה שמר את אוצרות החדשנות האלה מהעולם.

בין הרעיונות, מרינה גילתה עיצוב לקופסה קטנה שיכולה לייצר חשמל בחינם. היא לא הבינה למה החקלאי שראל שומר את זה לעצמו. התשובה התגלתה כשהיא חפרה לעומק. שאראל לא שיתף את רעיונותיו מפחד. פחד שאחרים יגנבו או ילעגו ליצירותיו.

קונספט מסקרן נוסף בקופסה היה העיצוב של פסל מופתי שייצור ויברציות מרפאות. מרינה הרגישה מיופיו של הרעיון. עם זאת, סבא שלה ויתר כי פעם לעגו לו בגלל פרויקט דומה.

מרינה החליטה לחשוף את האמת מאחורי הרעיונות של החקלאי צ’ראל. היא יצאה למסע, דיברה עם חברים ותיקים ועם תושבי הכפר, וגילתה סיפורים על חידושים שעלולים לשנות חיים שמעולם לא ראו אור מחשש לדחייה או גניבה.

בחיפושיה גילתה מרינה שפחד ובושה הם לעתים קרובות המכשולים הגדולים ביותר לשיתוף רעיונות מבריקים. היא החליטה לכבד את מורשתו של סבה שמת בודד ובודד על ידי הבאת הרעיונות לחיים. יחד עם תושבי אולג’ם אחרים ואנשים בעלי דעות דומות, היא החלה ליישם את היצירות שבור שאראל החביא.

סיפורו של החקלאי שראל וקופסת הרעיונות הסודית שלו הפכו להשראה עבור הקהילה. מרינה למדה את הערך של שיתוף רעיונות, גם כשהעולם הראה בתחילה חוסר הבנה. הכפר אולג’ם פרח באנרגיה חדשה, מונע על ידי היצירתיות האבודה של החקלאי שאראל והאומץ של נכדתו להמשיך את מורשתו. הקוורמונט, שהיה פעם עד אילם לעבר, הפך, כביכול, לעמק הסיליקון של פלנדריה. תושבים מכל פינות פלנדריה נהרו לאוולגם, הביאו את הרעיונות והחידושים הגדולים שלהם, ויחד הם היוו דוגמה לעולם.